רש"ש על תמורה ל״ב ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על תמורה ל״ב ע״א רש"ש על תמורה ל״ג ע״א »

2 בכורות פתח ↗

אַתָּה אוֹמֵר בְּבַעֲלֵי מוּמִין שֶׁנִּפְדּוּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְמֵאָה מַמָּשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְאִם בִּבְהֵמָה הַטְּמֵאָה״, הֲרֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה״? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁנִּפְדּוּ.

3 תמורה פתח ↗

וְאִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ כּוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבָּנַן: אֶחָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה.

4 תוספות פתח ↗

ודברי הכל בעל מום מעיקרו לא היה - ודוקא בקדשי מזבח אבל בקדשי ב"ה אפילו למאן דאית ליה הרי אין חילוק בין תם לבעל מום מעיקרו והכי מוכח כל הסוגיא:

1 גמרא ת"כ דריו"ח ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו כו'. כצ"ל:

2 שם בבע"מ שיפדו הכ"מ. כן הוא הגירסא שלפנינו וישרה היא. וההגהה שבגליון שבושא היא אף שכן היא במנחות ובבכורות יש להגיה שם כמו דאיתא הכא:

3 שם כשה"א ואם בבהמה הטמאה ופדה כו'. כצ"ל:

4 תד"ה וד"ה. אבל בקדב"ה למאן דאית ליה כו'. כצ"ל. ותיבת אפילו נראה למחוק:

« רש"ש על תמורה ל״ב ע״א רש"ש על תמורה ל״ג ע״א »